אריה (אריק) אייזן

בן מאיר ואולגה. נולד ביום י"ג באלול תרצ"ו (31.08.1936) בתל- אביב. גדל בתוך משפחת עובדי-אדמה בנחלת-יהודה וממנה ירש את אהבתו הרבה לקרקע. בגיל י"ג נשלח לחוות-לימוד בחדרה. משם עבר עם קבוצתו לקריית-ענבים. אחרי שנתפרדה החבילה יצא לקיבוץ חצור, הצטרף לגרעין-נוער, ומשם, בגיל ט"ז, יצא עם הגרעין להתיישבות והם הקימו את הקיבוץ להבות-חביבה ליד חדרה. כחצי-שנה לפני מועד-גיוסו לצה"ל אמר להמשיך כחבר- גרעין בנח"ל, אולם הוא נקרא לעזרת הוריו במשק והתמסר לעבודה. בהגיע זמנו למלא חובתו בשירות צה"ל קיבל על עצמו כל תפקיד קשה. כצנחן השתתף ברוב הפעולות של יחידתו. הוא היה טוען: "הרי אני חייב לעשות דבר-מה במשך זמן שירותי - וישיבה במחנה אינה נקראת מעשה". היה מנגן בחליל ומפוחית-הפה שלו החביבה עליו ליוותה אותו בכל אשר הלך - וגם בקרב האחרון. בימי שירותו השתתף בכמה פעולות-תגמול. לא נשארו לו אלא שלושה חדשים עד שחרורו והוא מלא התלהבות ותוכניות לעתיד להקים את ביתו עם בחירת-לבו במשק-הוריו. אך ביום כ"ו במרחשון תשי"ז (31.10.1956), בראשית מערכת-סיני, יצא בזחל"ם הראשון בטור התוקף ורבה הייתה גאוותו בהשתתפו בקרב לטיהור סיני מהאויב, אלא שהוא לא זכה לראות בניצחון ובקרב על מעבר המיתלה נפל. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום כ"ח בתשרי תשי"ח (23.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. זכרו הועלה בספר "מלחמות הצנחנים" לאורי מילשטיין.